הרפתקה רֵיאָלִית או חלום תוך חלום?
היה זה מראה כה מוזר שבאמת לא שמתי לב האם אירע המקרה ביום או בלילה, בקיץ או בחורף. לא הבחנתי האם היה אור או אפלה, קור או חום או אם החמה זרחה או באור הלבנה. אבל אפילו אחרי שעות כה ארוכות של מאמץ שעברו עלי לא חשתי זיעה או אפילו עייפות בכלל.
לא אדע לעולם כיצד הגעתי לאתר זה; לא ייוודע לי ולא לאדם אחד. בזאת אני בטוח. עודי מוטרד מהרהר אף שעברו שנים מאז כי אין סיכויים שייגלה לי איך מצאתי את עצמי בזירה ובעת ההיא. אך עדיין מתבונן אני במה שעבר ובמידת מה איני רגוע מהַרְפַּתְקָה זו. אבל שתהיה זו הבעיה הרצינית ביותר שאי פעם תפריע לי בחיי. איך שלא יהיה, אוונטורה מיוחדת היתה ואינני מצפה שיעבור עלי עוד פעם דבר דומה במשך כל ימי חיי.
שעות רבות כבר עברו ובכלל לא חשתי עייף או אפילו קצר רוח כאשר מצאתי את עצמי עולה
במדרון תלול בלי הפסקה הנראה אין סופי, אבנים מאורכות במרחקים שווים שורות על גבי שורות מסודרות כעין מדרגות.. לא סלעים ולא חלוקי אבן, אלא לוחות-אבן בצורת מערכת מדרגות רחבות כל כך שאין הקצוות נראים לעין. המרחק לא היה נוח לעלות בהן שתיים שתיים, אבל מסודרות כאילו באופן הגיוני למי שנאלץ לדרוך עליהן כדי לעלות. הסדקים שבהן במרחקים שונים, וקצותיהן מעוגלים, ולא רק בפינות. נראה שהייתי כל כך מרוכז כשעליתי במדרון שלא התמקדתי ברוחב הכללי של מדרגות אלה, אבל היו רחבות מאד, בזאת אני בטוח.
לא זכור לי כיצד הגיע לידיי אבל מה שכן זכור לי, שניסיתי להכניס כדור חבל גדול לתוך כיסי. בהתבוננות אל העבר היה זה דבר שטות, לנסות ולדחוף לתוך כיס של מכנסי כדור שקוטרו כחמש עשרה או עשרים סנטימטר. החבל לא היה עדין ככותנה, אך לא היה גס כיוטה. עשוי היה סיבי פלסטיק. אותו סוג שנפוץ בקשירת חבילות. לא היה זה כדור חבל חדש, אלא גולגל ידנית מחבל משומש, זה ברור לי כיון שלא היה חלק, וקשרים בלטו ממנו.
למרות שמערכת המדרגות היתה תלולה, התקדמתי במהירות, לא זכורה לי בעיה של קוצר נשימה. נמשכתי בקלילות אל הפסגה, אם ישנה בכלל פסגה להר כזה? לבסוף השיפוע התמתן, והמדרגות השתנו, כעת היו ישרות עם קצוות חדים. המרחקים ביניהן לא השתנו מאלו שהיו בחלק התחתון של ההר שם המדרגות המעוגלות, אף שהסלעים הללו לא היו חלקים לגמרי, קצותיהן חדים ביותר, כאילו לא היו בשימוש כמו הקודמות שעברתי. בנוסף לכך, המרחקים בין הסדקים התרחבו יותר ויותר. כאילו הסלעים שכבר מאחורי היו פעם ארוכים ונשברו במשך הזמן, אבל נשארו ישרים, והם גם מעוגלים, ההבדל היה ברור וניכר.
התגליף בוודאי נעשה על ידי אדם, וצבעו צבע בטון אפור מקורי ונקי. מסגרת מלבנית, גובהה בערך שליש מרוחבה וחתך מייצג של ריבוע, בין מעקים עליונים ותחתונים, מספר עמודים קוניים, חלקם עומדים מחוברים על הקורה התחתונה וחלקם לויים מהקורה העליונה, ולא זה מול זה ולא נגעו העמודים הקוניים התחתונים במעקה העליונה, אף לא העליונים לקורה התחתונה. המרחקים ביניהם אינם שווים, אף העיצוב מחוסר הרמוניה אֶסְתֶּטִית. בכלל לא היה יחס מיוחד בין כל העמודים. בקטע אחד שלושה עמודים אחד ליד השני, לאחר רווח אחד על המעקה התחתון, וכך בצורה סתמית. כל המבנה מחוסר סימטריה, פרט לצורה המלבנית של המסגרת החיצונית.
עקבתי אחרי האדם המוזר שעקף אותי בשעה שניסיתי לתקן את כדור החבל שהשיב לידי, לפתע פנה ימינה ונעלם. כשהגעתי אל התגליף המשונה, שבכלל לא נראה מתאים למקום כזה, חיפשו עיני את הזר הבחנתי בו כאשר הוא יורד במערכת מדרגות צרה תלולה עד מאד שנחצבה לתוך מין מנהרה בתוך ההר, מוארת עמומות. בירידתו, הוא פנה שמאלה ושוב נעלם משדה ראייתי עד שהגעתי אל מקום הפנייה. לפני מערכת מדרגות עוד יותר משופעת מהחלק העליון שכבר עברתי. עקבתי אחריו ואדם אחר הופיע פתאום לכאורה מתחתיו, ועלה לקראתי. במדרגות כה צרות שלא ראיתי שום אפשרות שנוכל לעבור אחד ליד השני, אני המשכתי ובאפלה הבחנתי שהוא נעצר ונעמד. והנה בנקודה מסוימת מצאתי שבפיסוק רגלים, אפשר היה להתקדם ישר על בליטות של בטון משני צידי המדרגות, ישרות ולא בירידה. ההוא שבהמתנה התקדם ועבר תחתי, והמשיך לעלות במדרגות שעד כה ירדתי בהן.
כל עוד התעניינתי בתכסיס העיקוב המסובך שאירע, איבדתי קשר עין עם האדם הראשון ותהיתי, "לאן נעלם האש עוד פעם?" התקדמתי בדישדוש מעל תהום, על הבליטות היצוקות מבטון באי נוחיות רבה, עד שהבחנתי בדרך שהאדם המוזר ירד אל קומת המערות שנפרשה לפני. אף שמנורות חשמליות לא האירו בבהירות ראיתי סידרת חריצים מפוסלת בקרש בוהק ארוך כמו שלבים מלוכסנים, מרווחים במרחקים שווים אחד מעל השני. משני צידי הקרש מעקות ששימשו לאָחיזת ידיים שאפשרה ירידה בטוחתית ומבוקרת, או למי שרצה לעלות על המדרגות שלמעשה נגמרו בנקודה שעזבתי אותן. מעולם לא ראיתי סידור כזה, אף לא דמיינתי לעצמי דבר דומה. היה זה מוזר ומשונה, אבל זה תיאור אמיתי אשר ראו עיניי, הרפתקה שאפילו לא מופיעה בחלום נורמלי...
לפתע הגעתי לקצה הבליטות הללו והאדם שעקבתי עד כה עדיין אינו בשדה ראייתי. שאלתי עצמי, "לאן הוא נעלם"? אבל הבחנתי שיש עוד קומה עמוקה יותר במבוך הזה, ושם התאורה הרבה יותר חזקה. ובלי להתכוון כתפי השמאלית נגעה בצינור אנכי. ניחשתי שזו הדרך היחידה להמשיך את הירידה ובתפישת הצינור בין ידי רָפוּיות, ובלחיצת שתי רגלי כלפי חוץ כנגד הקירות יכולתי לשלוט על ירידתי המהירה בגלישה מבוקרת.
המראה, שראו עיני כשעברתי את קצה התקרה של הקומה התחתונה, היה של אולם ענק, מחולק על ידי מחיצות רבות, עם שולחנות עבודה כמו משרד גדול.
מחשבה מילאה את דעתי באותו רגע, "בדיוק ככה היה נראה המראה הזה בחלומי." ואז הבנתי מדוע האימום המוזר ליד הכניסה למערכת המדרגות בפתח המערה נדמה היה לי כה מוכר. אף כי מעולם לא ראיתי מראה כזה בחיי, יתכן שזיכרון תת-הכרתי קלט אותו מתוך מראה שבחלום קודם, חלום ששכחתי כליל כשהתעוררתי בפעם אחרת, או אפילו איזה חלום קודם לכן שלא זכרתי. מוזר מאוד.
No comments:
Post a Comment